פחות ציונים מהדתיים-לאומיים אך לא
מוצאים את מקומם באף ציבור ישראלי
. כמה קהילות של בעלי תשובה
החליטו להפסיק עם נסיונות ההשתייכות
ולהקים לעצמן רשת שתתאים בדיוק
לצרכים שלהן. אם רק תתנו להם זמן,
משוכנעים חברי הקהילות, הם יהפכו לכוח
הגדול והמוביל במדינה.
ל'לשכה' שלו. ה'לשכה', ארבעה קראוונים
מתפוררים, כוללים את מכון המחקר 'אבן השתיה',
בו הוא ותלמידיו מוציאים את כתבי חסידות ברסלב
במהדורות חדשות, מהודרות ומוגהות, ואת
ה'מועדון'. המועדון, קראוון עטוף לונגים ורצוף ספות
מקרטעות ובדלי סיגריות, הוא מקום המנוחה. כאן
התלמידים מנגנים, יושבים מפעם לפעם ומבקשים
רוח ושקט מעל העמק המכורם הנפרס לו מתחת
לעיר החרדית ביתר עילית. "בן אדם יכול גם כמה
רגעים ביום לא להתפלל, לא לעבוד ולא להיות
הורה פעיל. מותר בחיים האלה גם להירגע",
מסביר לי רב הקהילה וראש המוסדות, את זכות
הקיום של המקום הלא-חרדי בעליל הזה.
בחברה החרדית, קהילת
החוזרים בתשובה מתחילה
לפתח זהות חדשה: התיישבות
נפרדת, כתב עת ודיון
פנימי ער ומרתק על
הצלחות וכישלונות.
אינם זקוקים למזגן. הרוח המדברית מהווה
תחליף ראוי. בערב אפילו קריר. מזג האוויר המיוחד
במצפה רמון גורם לכך שבחודשי הקיץ יוצאים הבריות
מבתיהם, בחיפוש אחר תעסוקה ומפגשים חברתיים.
בחודשי החורף הארוכים, בשל הקור והרוחות המקפיאות,
הכל מסתגפים.
